שם: מיכאל גבעתי
גיל: 25
דמות: ניתאי
ספר לנו קצת על עצמך
גדלתי באשקלון והתחלתי את דרכי האומנותית בגיל 12 כרקדן ברייקדאנס במקלט השכונתי. התחביב הזה הפך עם השנים למטרה מקצועית שבשבילה טסתי לתחרויות ברחבי העולם ואפילו זכיתי באליפות אירופה לשנת 2019. בגיל 17 עברתי לתל אביב עם אבא שלי והתחלתי לקחת קורסים וסדנאות בעולמות המשחק. זה הוביל אותי לשחק במגוון פרויקטים כמו "מלכות", "אבא משתדל", "כיפת ברזל" ועוד.. כיום אני משחק על בימת התאטרון ("בית לסין") בהצגה "משחקים בחצר האחורית" של עדנה מזיא.
מה אתה חושב על ניתאי?
אני יכול למצוא הרבה דמיון ביני לבין ניתאי, הוא תמיד פועל לפי צו הלב שלו, גם כלפי המשפחה שלו וגם כלפי עצמו וחבריו. הוא אמיץ ושאפתן ומחפש תמיד את הצדק ואת האמת. לדוגמה, גם כשאף אחד לא מאמין לו שהוא לא זה שדחף את בוריס הוא מאמין שהצדק ינצח.
מה היה רגע השיא שלך בצילומים?
הסצנות עם מוקי היו בשבילי שיא. אני גדלתי על שבק ס׳ והאלבומים שלו ליוו אותי לאורך הילדות, זה היה מרגש מאוד לעבוד איתו.
עבר קצת זמן, אבל ספרי לנו מעט על האווירה בסט…
זאת לא העונה הראשונה, אז בצילומים של העונה הנוכחית הייתה אווירה מאוד חברית בין השחקנים המרכזיים – כולם הכירו את כולם, הקאסט היה מאוד מגויס לפרויקט והייתה תחושה מדהימה.
למי הכי התחברת על הסט?
בעונה הזאת יצא לי להכיר את בר ברימר, למרות שלא היו לנו סצנות משותפות (אולי בודדות) – היה בינינו חיבור מעולה והיום אנחנו חברים ממש טובים.
מי ההשראה שלך בעולם המשחק?
אני חושב שאני סופג המון השראות שהן לא רק מעולם המשחק, אבל אם במשחק עסקינן אז הייתי אומר שמות כמו בראיין קרנסטון, ג׳ים קרי וג׳וני דפ כמובן.
מה המנטרה שלך?
אני מאמין שהמטרה היא הדרך ולאו דווקא שהדרך היא למטרה. כלומר שהדבר החשוב באמת הוא ההתפתחות המקצועית והאומנותית שלי בקריירה ולא הישג ספציפי. בקיצור, צריך להנות מהדרך גם אם לא יודעים לאן הולכים.
מה אתה עושה בימים אלה?
מעבר לעולם המשחק אני מתעסק גם בתסריטאות ויצירת תוכן. בימים אלה אני והשותף שלי לכתיבה, גיל כהן, עובדים על פיילוט טלוויזיוני חדש וסדרת דרמה שבועית. מעבר לזה, אני עורך סרט קצר שלי שכתבתי ושיחקתי בו שמיועד לפסטיבלים בחו״ל, אני משחק בבית לסין ב"משחקים בחצר האחורית" ומצטלם לעונות שניות של כמה סדרות שהשתתפתי בהן בעבר.
