מאור זגורי עונה על שאלות הגולשים

בסוף הפרק האחרון לעונה הזמנו את הגולשים בפייסבוק של זגורי אימפריה לשאול את מאור זגורי כל מה שעולה בדעתם! ידענו שיהיו מאות שאלות, אבל לא ציפינו לאלפים…

הנה התשובות של מאור:

מאיפה ההשראה לסדרה? האם יש קשר לחייך האישיים? אירועים שקרו באמת

ההשראה לסדרה הגיעה מהמשפחה שלי הקרובה וגם המורחבת. רוב רובם של הסיפורים הם אירועים שהתרחשו בצורה כזו או אחרת במשפחה שלי. לפעמים הסיפור הוקצן לטובת הדרמה אבל תמיד התבסס על סיפורים שהתרחשו במציאות. יש לי 16 דודים וכמעט 100 בני דודים וזה בטח משהו שהרבה מכירים מהבית שלהם. זה תמיד מצב שיוצר הרבה דרמות וסיפורים.

למה בנית במשך שתי עונות מתח מיני בין אביאל ואבישג?

בין אביאל לאבישג יש הרבה מאוד אהבה והרבה מאוד שנאה שקיימת בין שני אחים. הם קרובים והם גם פיזיים אחד עם השנייה כמו שהרבה אחים עושים. יש כאלה שזה נראה להם מוזר ויש כאלה שזה נראה להם טבעי. המתח ביניהם הוא משהו שנבנה רק בראש של הצופה. כי לא באמת קרה שום דבר מעבר לנשיקה ההיא במשחק על הגג. ומה שקרה הוא שכל הצופים הגיבו כמו ויויאן – בצורה מוגזמת – והשליכו מזה על כל היחסים בין השניים.

האם כשהתחלת לכתוב את הפרק הראשון ידעת מה יהיה בפרק האחרון?

לא ממש. ידעתי באופן חלקי על מה אני רוצה שהסיפור יהיה. זה כיף לאלתר על הגורלות של הדמויות ולקחת את זה למקומות בלתי צפויים. הרבה פעמים תכננתי משהו ודווקא בחרתי בסוף בכיוון אחר. כי אם אני מופתע אז הצופה בטוח יהיה מופתע גם הוא. הרבה החלטות נלקחו בחדר העריכה בסופו של דבר.

מאיפה הרעיון לשמות בני המשפחה?

הרעיון הגיע מהמשפחה של אבא שלי. סבא שלי אברהם זגורי נפטר כשהייתי צעיר מאוד ועל שמו קראו את כל השמות של הנכדים שבאו אחריו. אביעד, אבי, אביתר, אביטל, אביה וכו'…

האם היו קטעים שהיו לך קשים לצילום?

כל החלק האחרון של הסדרה בפרקים האחרונים שכל הדמויות בבכי כל היום. מקוננות ומגז'דרות וכואבות אז זה כואב גם לי כי אני בראתי אותם. וכשזה אמיתי (ולפעמים הרגשות על הסט היו מאוד אמיתיים) אז זה כואב גם ליוצר. כמו אמא שבוכה כי לבן שלה עצוב.

איך התמודדת עם זה שחן התנשקה בסדרה?

עצבן אותי מאוד אבל התמודדתי. אין מה לעשות זה המקצוע שלה וזה המקצוע שלי. אז ניסיתי את הסצינות האלה לא להאריך יותר משצריך.

למה כל כך הרבה קללות?

אני אוהב לקלל. אני חושב שיש בזה משהו מאוד משחרר. אני מאמין שמי שמקלל לא מרביץ. ועדיף תמיד שמישהו יקלל מאשר ירביץ. רציתי לתת לדמויות את החופש להגיד כל מה שהן רוצות כל הזמן. בלי מעצורים ובלי גבולות. ככה הם בריאים יותר לטעמי.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הסדרה?

בערך 3 שנים. הצילומים והעריכות לקחו עוד שנתיים בערך.

מי אתה מבין הדמויות בזגורי?

אני חושב שבגלל שיצרתי את הדמויות אז איכשהו אני כולן אבל אם להיות יותר ספיציפי אז אני חושב שאני אביאל בתקופה יותר מוקדמת בחיים שלי. מישהו שמנסה לברוח אבל לא מצליח – מהגורל שלו ומהמשפחה שלו. יש ימים שאני אבישג קצת או אבי ויש ימים אפילו שאני בבר. זה משתנה.

איזה דמות אתה הכי אוהב? למי הכי התחברת/הזדהית?

אני מאוד אוהב את הדמות של דודו, הוא מרגש אותי ויש בו איזו מסירות וכנות שאני מאוד מעריך. עם זאת הכי נהניתי לכתוב את בבר, כי אין לו גבול והוא מאוד מפתיע ואומר כל מה שעולה על רוחו. עם השלב האחרון בסיפור של אבישג הכי הזדהיתי. יש משהו בקריעה הזו מהבית שחווים אנשים ממשפחות כאלה שהן גדולות וחמות ומחבקות וחונקות, האהבה והמעורבות שלהם בחיים שלך הופך להיות משהו שאין לך כוח נגדו אלא אם אתה ממש קורע את עצמך ממנו בכוח. והשלה הזה בסיפור של אבישג תמיד מביא אותי לדמעות.

האם אתה מאמין באמונות תפלות ועין הרע?

אני לא מאמין באמונות טפלות. אבל אני כן מאמין שמי שמאמין באמונות טפלות באמת חווה אותן במציאות. ובכלל מי שכזה – לא קורא לזה אמונות טפלות אלא פשוט "אמונות". אני מאוד מכבד אבל את האמונות שיש לכל אחד. אנחנו אנשים, כל אחד מוזר קצת, לי יש חוט אדום על פרק כף היד. זה מחזק אותי. מישהו אחר צריך לכבות את האור שלוש פעמים ולנשק את העיניים. בהקשר הזה אין הבדל בין ויויאן והאמונות שלה לבין האמונות של אביגיל בעונה הראשונה. דבר גורר דבר.

מה למדת בעקבות הסדרה על השתלבות המרוקאים בחברה?

למדתי שיש פער, פער שנגרם בעקבות הרבה מאוד עוולות שנעשו לפני הרבה שנים. לכל אחד יש כתם בהיסטוריה של המשפחה – כזה שמשפיע על הדורות הבאים ועל כל מה שבא בעקבותיו. אפילו על ניני הנינים. צריך לדעת להכיר בזה – צריך לדעת שזה אכן קרה, צריך לעשות הכל כדי לתקן את זה אבל גם צריך לדעת לסלוח ולהמשיך הלאה. מחליטי ההחלטות דאז כבר מתים מזמן. אין מה לכעוס עליהם. אין לנו כמרוקאים, כמזרחים, כערבים, כרוסים – ככל עדה שרוצה להילחם על הקיום הצודק שלה בארץ – אין לנו אלא להמשיך הלאה. ליצור ולהתקיים וככה להגיד "אני כאן, אני קיים".

למה ליזי נמצאת בפתיח? האם זה רמז?

ליזי היא האהבה של אביאל. ומשפחת זגורי היא בעצם הדבר הכי קרוב למשפחה שיש לליזי שנותרה יתומה בעולם. מה גם שליזי היא זו שיזמה את משחק אמת או חובה על הגג כשהן היו צעירים. הרגע המחולל בעצם – הרגע שהשפיע הכי הרבה על גורלן של כל הדמויות בסדרה. ולכן היא ראויה ככזו להיות בפתיח. וגם זו נינט.. מה נפסיד עוד רגע לראות את היופי שלה..

למה אתה וויקי, ואלבז, ושמרית לא נמצאים בפתיח?

כי רק בני המשפחה וליזי נמצאים בפתיח. בעצם הדמויות שסביבן נסובה העלילה. אלא הדמויות שהן לא "תומכות" עלילה של דמויות אחרת אלא הן עצמאיות ובעלות עלילה משל עצמן.

האם המשפחה שלך לא נעלבה מדמויות כמו ויוי, מירי, אבישי.

למה מה יש להם להיעלב? אלה דמויות מאוד עגולות ושלמות ויפות ומרגשות מאוד. הן מוצגות בצורה מאוד שלמה ואמיתית עם כל החסרונות והיתרונות שלהן. לדעתי אלה אולי הדמויות הכי יפות בסדרה כולה. המשפחה שלי מאוד אוהבת ומחבקת את הסדרה ואת כל הדמויות בה – גם אלה שדומות להם וגם אלה שלא..

איך אתה מרגיש עם ההצלחה? האם ידעת שהסדרה תצליח כל כך?

לא שיערתי שהיא תצליח ככה אבל אני מאוד שמח על זה. זה בייבי שלי. עבדתי עליו 5 שנים מאוד קשות ואינטסיביות ולא ויתרתי על שום פרט ועל שום רגע עד שהיה מושלם בעיני. זה שהעולם עכשיו מחבק את היצירה זה הבונוס הכי גדול שיוצר יכול לקבל. אני מאושר מזה שאני רואה את הילד שלי שגידלתי וחינכתי צועד לבד ואהוב ושיש לו כל כך הרבה חברים.

איזה פרק היה לך הכי קשה לכתוב?

אני חושב שאולי הפרק של "זגורי מלחמה". פרק 20 בעונה השנייה. כי הוא היה מאוד מורכב ומתוכנן וצריך היה לייצר את כל התכנית-על הזו של הדמויות, שתהיה קצת לא הגיונית ובכל זאת אמינה, שתהיה מגניבה ובכל זאת עם מסר כלשהו, ובעיקר שזה יעבוד ושלא נרגיש שעבדו עלינו כצופים. אני מאוד אוהב את אושן 11. זה סרט שלדור שלי הוא סרט הפשע הכי מגניב שיש. בחרתי לעשות לו הומאז' משלי והרבה מתוך הקטעים בפרק הם בהשראה ישירה מהסרט המקורי.

למה בחרת לעצמך תפקיד של עבריין?

כי זה דמות כזו שבאה והולכת. בתור יוצר את הלא יכול לשחק דמות ראשית. אתה צריך להיות מאחורי המצלמה ואתה לא יכול להיות גם לפניה. אני חושב שצ'או זה דמות מאוד נחמדה בסך הכל. הרבה אומרים לי שהוא לא מספיק עבריין. אני לא יודע איזה עבריינים כולם מכירים אבל דווקא אלה החזקים הם מאוד שקטים וחייכניים. אם אתה צועק ומתעצבן ומקלל אתה לא בשליטה וצ'או תמיד בשליטה. מה גם שהוא דמות שמושכת בחוטים של כל העלילה וזה מאוד מתחבר לזה שאני היוצר של הסדרה.

לדוגמא בפרק 24:

"אביאל – צ'או אז מה אתם עושים לעשות עכשיו כנקמה? לפוצץ לנו את הבית? להכניס לנו מכות?
צ'או – לא יודע, עוד לא חשבתי על זה.."

וזו תשובה שהיא לא רק מהפה של צ'או אלא גם מהפה של מאור שלא יודע עדיין איך לסיים את הסדרה.

אם לא היית משחק את צ'או, את מי היית רוצה לשחק?

אני חושב שאת אביתר. הוא דמות מאוד כיפית לשחק. הוא מקלל ושר ובעיקר חי בסרט. וזה דמות קומית-גברית מאוד יפה שישראל אטיאס מגלם אותה בשלמות ועם הרבה הומור עצמי. אני לא חושב שהייתי יכול לשחק אותה. אבל אם שואלים מי הייתי רוצה – אז הוא.

למה לא מצאת אנשים עם חזות יותר קשוחה לתפקידי העבריינים?

כמו שאין רק סוג אחד של מרוקאי (והסדרה מוכיחה את זה) ואין סוג אחד של ישראלי ואין סוג אחד של מוכר פלאפל אז גם אין סוג אחד של עבריינים. לדעתי דינו הוא דמות מאוד מאוד קשוחה ודווקא בגלל שהיא גם רגישה ויש לה ילד והיא דואגת לו והיא מתאהבת באבישג – זה עושה אותה דמות יותר מעניינת. מה, חשבתם שלעבריינים אין חלומות, ילדים, פחדים וחיוכים? הם לא כל היום מרביצים מכות וגונבים מכוניות. זה סטריאוטיפ לא נכון ובכלל דינו הוא יותר איש עסקים טיפה מפוקפק מאשר מה שהייתם קוראים "עבריין". אני לא אוהב כותרות.

למה הופעת פחות בעונה השנייה?

כי ביימתי אותה והתרכזתי בבימוי שלה ופחות במשחק בה.